החלטה בתיק ת"א 1028-10-11

1.         התובעת ילידת 1989 נפגעה, לטענתה, ביום 12.7.07 במהלך ירידה במדרגות שעה שעבדה אצל הנתבעת 1. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, התובעת עמדה בפני וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן:" המל"ל) אשר קבעה כי נותרה לה נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 5% וזאת בהתאם  לסעיף 48 (3) א' לתקנות.

2.         לכתב התביעה לא צרפה התובעת חוות דעת רפואית. לטענתה לא עשתה כן עקב חסרון כיס.

             בישיבה שהתקיימה ומשלא נתקבלה הסכמת הנתבעים כי הנכות הצמיתה שנקבעה במל"ל תחייב גם במסגרת ההליכים שבפני ניתנה, לתובעת הרשות להגיש בקשה לפטור מהגשת חוו"ד רפואית

3.         ביום 11.5.12 הגישה התובעת בקשה לפטור כאמור. במסגרת הבקשה ביקשה התובעת גם כי יקבע שקביעת הועדה הרפואית של המל"ל לפיה נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 5% תחייב את הצדדים במסגרת ההליכים המתנהלים.

4.         הנתבעת מתנגדת הן לבקשה לפטור מהגשת חוו"ד רפואית והן לבקשה כי קביעת הועדה הרפואית של המל"ל תחייב.

המסגרת המשפטית:

5.         זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית [(בש"א 1528/06 ורנר נ. הכונס הנכסים הרישמי תק-על (7) (4) 329, סעיף 8 לפסק הדין והאסמכתאות שם, (2007)].

6.         הלכה פסוקה היא כי מכוח תקנות 127 ו- 130(א) לתקסד"א רשאי בית משפט לפטור-מטעמים מיוחדים- בעל דין מהגשת חוות דעת ולמנות מומחה מטעמו, אף ללא הגשת חוות דעת מטעם הצד המעוניין במינוי המומחה [ראה: רע"א 10251/02 כץ נ. דואני, פד"י נז (1)(797); רע"א 8015/96, צור שמיר נ. בוריסי, דינים נא(438), תק-על (1)97, 76 (1977) - להלן: " פרשת בוריסי"].

עוד נקבע ב'פרשת בוריסי', בין היתר, כי הטעמים המיוחדים אותם יש לשקול, בין השאר הם:

            א.         סיכויי התביעה.

            ב.         ראשית ראיה לנכות רפואית.

            ג.          חיסרון כיס.

באשר לטענה לחיסרון כיס  נקבע כי טענה זו לבדה אינה עולה כדי טעם מיוחד [ראה ת.א. (שלום-ירושלים), 1358/03 תאבת עאסי נ. בן משה לוי נחום ואח' (פורסם בנבו, 307/06, כב' השופטת ע. כהן)].

7.         ברע"א 3112/93 עזבון המנוחים וולף נ. מושב גן השומרון, פד"י מח(5)397,402 נקבע, כי גם אם בית משפט ממנה מומחה מטעמו, אין בכך כדי למנוע הגשת חוות דעת מטעם הנתבעים. [בעניין אחרון זה ראה גם רע"א 7431/96 יפת שמש חברה לבניין נ' אלוני, פד"י נא' (2), 574]

8.         יישום הכללים האמורים ביחס למקרה שבפניי מביא אותי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, אם כי באופן חלקי ובתנאים.

9.         א.         סיכויי התביעה - מסעיף 4 לכתב התביעה שם מפורטות נסיבות התאונה לא ברור

מה גרם לתובעת להחליק במדרגות. רק למקרא סעיף 24 לכתב התביעה ניתן ללמוד כי ככל הנראה כי סיבת ההחלקה הינה העדר פסי חיכוך למניעת החלה על המדרגות. מאידך טוענים הנתבעים בכתב הגנתם כי המדרגות היות תקינות ובטיחותיות. לא צורפו תמונות של המדרגות וגם לא צורפו חוו"ד בתחום הבטיחות.

יוצא אפוא כי בשלב זה קיימות טענות סותרות באשר לנסיבות בעטיין נפלה התובעת במדרגות.

לטעמי בשלב זה - ומבלי לקבוע מסמרות או להביע עמדה כלשהי - לא די בסתירות אלה כדי לקבוע באופן ברור וחד משמעי מי מהצדדים צודק.